התירוצים שמונעים מאיתנו לפנות לטיפול פסיכולוגי 

מה מונע מאיתנו לפנות לטיפול רגשי ונפשי - חלק ג'

שלום לכם יקרים ויקרות.
במאמר הקודם כתבתי בגילוי לב על חלק מהסיבות שמונעות מאיתנו לפנות לטיפול נפשי אפילו שאנחנו ממש צריכים, שלא לומר חייבים.
כתבתי על הסיבות: הבושה לפנות לעזרה, הפחד שאם נפנה תדבק אלינו סטיגמה, חוסר חשק להתחיל תהליך שדורש כוחות והתמודדויות ופחד לצאת "מאזור הנוחות" המוכר והידוע שהפך כבר לסיוט לנו ולסובבים אותנו. במאמר זה אכתוב בגובה העיניים על סיבות נוספות שבגללן אנחנו לא פונים לטיפול.
"אני לא צריך טיפול" - מכירים את המשפט הזה? דווקא את המשפט הזה אומרים אלה שהכי צריכים טיפול. "אני בסדר גמור, הסביבה היא שלא בסדר, קודם כל שהאחרים ישתנו ואז הכל יהיה בסדר". ראיתי מערכות יחסים קורסות על רקע המשפטים האלו. ראיתי אנשים שחיים בסבל, בכאב ובתקיעות בגלל האשמה של הסביבה וחוסר יכולת לקחת אחריות על עצמם ועל חלקם בעניין .
בבסיס הטענות האלה מסתתר הפחד הגדול להודות שגם לי יש חלק בבעיה. תוסיפו לכך הכחשה וחוסר רצון לקחת אחריות ותקבלו מתכון בטוח להרס לטווח ארוך שממרר את החיים גם לאדם עצמו וגם לכל מי שנמצא בקרבתו.
אז יש לי חדשות בשבילכם. אם נצפה שהסביבה תשתנה, זה לא יקרה. אין לנו השפעה אמיתית על הסביבה ואיננו יכולים להנדס את הסביבה בצורה כזאת שתתאים לצרכינו. הדבר היחידי אותו אנחנו כן יכולים לעשות הוא לקחת אחריות רק על עצמנו, על הדרך בה אנו מפרשים את העולם, על האמונות שלנו, על התגובות שלנו, על המחשבות שלנו ועל הרגשות שלנו. אם נצפה שהסביבה תשתנה, מצפה לנו אכזבה ותסכול מתמשכים. השינוי מתחיל מבפנים ורק כשנתגייס וניקח אחריות על חלקנו בעניין, נגלה שאנחנו לא קורבן הנתון לאקראיות של גורל מר ואכזר, אלא שיש לנו שליטה מלאה על חיינו ומכאן השמיים הם הגבול. השינוי הוא דרמטי ובהחלט אפשר להגיע אליו אם רק יש רצון להכנס לתהליך.

טיפולים שנמרחים לאורך זמן ללא מיקוד או מטרה - גם אני שמעתי על אנשים שנמצאים בטיפול כבר שנים על גבי שנים. כחלק מהלו"ז השבועי של העבודה, נקיונות, קניות וכביסה יש גם פגישה עם המטפל. לפעמים אכן נחוצים טיפולים ארוכים וצריך לבחון כל מקרה לגופו, אך צריך להשמר שלא נוצרת תלות הדדית בין המטפל למטופל. לפעמים המטפל מפתח תלות במטופל ולפעמים (לא עלינו) גם המטפל מתקשה להפרד מהמטופל ולשחרר אותו לדרכו. לפעמים כוחו של ההרגל כמו גם קושי להפרד הופך את הטיפול מטיפול יעיל לטיפול מרוח.
אני מודה שמאוד מרתיע להכנס ולהתחייב לטיפולים ארוכים מאוד ויקרים, רק המחשבה שאממן את הלימודים באוניברסיטה לבן / בת של המטפל, מספיקה כדי להוציא מראש את החשק להתחיל טיפול. מיד אני מתרצת לעצמי מה יכולתי לעשות בכסף הזה ובכך חתמתי את הגולל על האפשרות לטיפול גם אם הוא הכרחי עבורי.
לכן, בשורה לי אליכם. ראשית, טיפול זה לא חתונה קתולית. אפשר להגיד שלום אם לא מתאים יותר ולהפרד כידידים. ושנית, לא כל הטיפולים חייבים לקחת שנים. ישנה שיטה טיפולית שנקראת טיפולים קצרי טווח שמאפשרים טיפול יעיל בזמן קצוב מראש. זה באופן אוטומטי מסיר את הלחץ להתחייבות ארוכה לשנים של טיפול ומאידך נותן מענה ופתרון מצוין לאנשים הזקוקים לטיפול.
כאשת מקצוע אני מדגישה בפני הלקוחות שלי את נושא המטרות והמיקוד של השיחות. כשאין מטרה טיפולית מוגדרת וממוקדת, כל הטיפול הולך לאיבוד ובאמת יכול להמרח בלי סוף. יש חשבות עליונה לקביעה משותפת של המטרות אותם אנו מעוניינים להשיג בטיפול והטיפול מתנהל בהתאם למטרות אלו. מדי פעם במהלך הטיפול אנו עוצרים ובודקים שוב את המטרות. בודקים מה הושג והאם יש צורך לשנות ולהגדיר מחדש את המטרות. כשברור לאן רוצים להגיע, הדרך להגיע לשם מתקצרת ומתבהרת. יש לכך 2 יתרונות, זה גם מבטיח את השגת המטרות בזמן קצר יותר וגם חס על כספו של המטופל שלא נזרק לשווא על שיחות הנמרחות ללא מטרה מוגדרת.
כאן נמדדת גם היושרה של המטפל ואיש המקצוע. האם הוא ישר וכן מספיק להבין ולהודות כשטיפול הסתיים וממצה את עצמו והאם הוא מספיק בוגר לשחרר את המטופל לדרכו כשהוא מצויד בטכניקות ותובנות אותן רכש בטיפול. או שנוח לו שיש עוד קליינט ביומן שמממן חלק מהקניות השבועיות של המטפל ושממשיכים להפגש איתו מכוחו של ההרגל או מהקושי להפרד.
אני לא נותנת לאנשים דגים כדי שיפתחו בי תלות, אלא מלמדת אותם ליצור לעצמם חכות ורשתות דיג כדי שיוכלו לדוג בעצמם ועוד יותר מכך, שיוכלו לעזור גם לאנשים אחרים. במילה אחרת קוראים לזה "העצמה".

" היה לי נסיון לא טוב עם מטפל בעבר ואיני מתכוון לחזור ולטפל בעצמי". זה נכון שלא כל אנשי המקצוע מדהימים, כמו שלא כל המורים מדהימים ולא כל הקבלנים מדהימים. מה לעשות, זו המציאות!!! יש טובים, יש מעולים ויש פחות טובים.
האם קרה לכם שהלכתם לסרט שהיו לכם ציפיות גבוהות ממנו והתאכזבתם? האם בעקבות ההתנסות הזאת היה לכם משבר אמון ולא הלכתם יותר לעולם לקולנוע? או שהמשכתם ללכת לסרטים? גם אני התאכזבתי מכל מיני אנשים מקצוע : גננים, חשמלאים וכו'. אך זה לא אומר שאתייאש, אאבד אמון ו"אשבור את הכלים ולא משחקים". במקום זה אפיק לקחים מהנסיון הלא מוצלח שהיה לי ואהיה יותר זהירה בבחירת המטפל הבא (כתבה בהמשך). גם אם לכם היתה התנסות לא טובה עם מטפל בעבר, אל תתייאשו . יש עוד הרבה מטפלים מקצועיים, אנושיים, אמפתיים שישמחו לסייע לכם.
בזאת סיימתי את סדרת הכתבות על מה מונע מאיתנו לפנות לייעוץ נפשי ורגשי. כתבתי לכם תחת שני כובעים: גם כאדם שנעזר באנשי מקצוע בתחום הגוף והנפש וגם כאשת מקצוע הנותנת ייעוץ וטיפול לאנשים בתחום הנפש, הרגש והגוף.
אני מקווה שהארתי נקודות אלו, העליתי אותן אל המודע ועכשיו כל מה שנותר לכם הוא לאזור אומץ ולהרים טלפון לאיש המקצוע הרלוונטי לכם שיכול לסייע לכם בפתרון בעיותיכם. זהו, אחרי הכתבות שלי כבר אין לכם מקום לתירוצים!!!
בהצלחה
טיפ השבוע: לא להזניח בעיות ולטפל בהן בעודן קטנות.
בשבוע הבא: כך תבחרו את המטפל המתאים לכם.

בברכה
צילה שנהר - עובדת סוציאלית 050-6402526. tzilash@zahav.net.il
שיחות ייעוץ טיפוליות בתחום הרגשי והנפשי בשילוב רפואה משלימה לנוער ומבוגרים.
מנהלת פורום "ייעוץ אישי ובינאישי" באסימון, מרצה, כותבת ספר ומנחה סדנאות.